בסוף מאי 2000 ,עם פרסום התחקיר העיתונאי "צלילה ממארת" (יחזקאלי וטל־ שיר, 2000 ) שנחשפו בו עשרות מקרי התחלואה של לוחמי שייטת 13 שהתאמנו בנהר הקישון מאמצע שנות החמישים ועד שנת 2000 ,הרגישה סמדר בן אשר, פסיכולוגית, אנתרופולוגית ואשתו של צולל בקישון לשעבר (שבשלב זה בריאותו עדיין הייתה תקינה) , שמשהו חזק ממנה מסיט אותה ממסלול חייה ומכוון אותה להצטרף לדיוני ועדת שמגר, שהוקמה באותה שנה במטרה לבדוק אפשרות של קשר סיבתי בין זיהום נחל הקישון לריבוי מקרי מחלת הסרטן בקרב צוללי השייטת. המפגש עם הורי הלוחמים בתחילת הדיונים ("הצטרפתי אליהם ומאותו רגע החלו גם בזהותי שלי תהליכי בחירה של מחויבות ואחריות", עמ' 98) ומומחיות עיצבו את דרך המחקר כאנתרופולגית המתמחה בתאוריית הייצוגיים החברתיים והכתיבה של בן אשר על הפרשה: מבט חברתי־פסיכולוגי, מצד אחד, ואישי־ משפחתי, מצד שני. יותר משנתיים, בין קיץ 2000 ל־2002 ,ליוותה ותיעדה בן אשר את כל הישיבות של ועדת החקירה בראשותו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר. בסוף אוקטובר 2002 נוספה זווית טרגית אישית למחקר: בעלה יואל, שבמסגרת שירותו הצבאי גם אימן לוחמים לצלוח את תעלת סואץ וכחלק מתפקיד זה נדרש בעצמו לצלול פעמים רבות בקישון, חלה בסרטן, ומת באפריל 2004

למאמר המלא…